שירת ימי הביניים של יהדות ספרד, שהתפתחה בשנת 711 עד 1391 תחת שלטון מוסלמי, התחלקה לשני סוגים, האחד שירת קודש והשני שירת חול או שירת ספרד. שירת החול עסקה בנושאים כמו אהבה, טבע, הנאה, שבחו של איש ועוד. חלק מסוגי השירים בקטגוריית שירת החול היו שירי יין. כבר אז נערכו משתאות יין מפוארים וחגיגות. שיר כזה היה מתאר את כל הסצינה שהתרחשה במקום וצובעת את התיאור במגוון צבעים, החל מההזמנה למשתה, בהמשך תואר מוזג היין, האורחים, האווירה השוררת, כוסות היין, צבע היין וסגולותיו, לפעמים אף דובר על סכנה האורבת לאדם, לכן הומלץ לכל אחד לשתות יין ולמצות את הנאות החיים.  

השיר "מת אב ומת אלול" שכתב נתן יונתן ז"ל, המוכר בלחן של צביקה פיק הוא דוגמה קלאסית לשיר יין ישראלי. בשיר זה נקראים ידידיו של המשורר, להצטרף למשתה יחד עם החברים האחרים, על מנת לטעום את היין שחדל לתסוס, היין שקיבל צבע אדום וראוי כעת לשתיה. המשתה נערך בחורף, בתוך הבית, ליד האש הבוערת. בשיר שנפתח במילים "מת אב", אנו מצפים לנורא מכל, אך בכך מתבטאת היצירתיות של הכותב ובמשמעות נוספת – הבה ונשתה כדי להפיג את הכאב. 

חפירות ארכיאולוגיות בישראל גילו כלים לייצור יין ישראלי וכלי אחסנה, אך אין צורך להיות ארכיאולוג כדי להבין כי יין ישראלי שִימח לבב אנוש עוד לפני אלפי שנים. הגפן היא אחד משבעת המינים, ובישראל, עד היום השתמרו מנהגים רבים הקשורים ביין ישראלי כמו קידוש, מנהג הרמת כוסית "לחיים" וכד'.

כשטועמים יין ישראלי, בין אם הוא לבן או אדום, משתמשים בכל החושים שלנו. מתבוננים בו נמזג ובוחנים את צבעו וסמיכותו, מריחים את הארומה עם המזיגה ולאחר ש"התאוורר" כמה דקות, אוחזים בכוס וממששים אותה בין האצבעות, משיקים לחיים ושומעים את קול הכוסות המתנגשות, טועמים את הלגימה הראשונה ויש כאלה שגם כאן חוש השמיעה עובד בזמן שהם מגלגלים את היין על הלשון ובחיך בזמן הטעימה.